גזר דין בתיק ת"פ 3006/07

1.       הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירת הריגה - לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של הפקרה אחר פגיעה - לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. מדובר בתאונת דרכים קטלנית שאירעה ביום 27.10.06 בכביש ירושלים - יריחו, כתוצאה מנהיגתו של הנאשם, עת עקף שני כלי-רכב שנסעו לפניו, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף. במהלך העקיפה התנגש רכבו של הנאשם במכונית שהגיעה מולו, וכתוצאה מהתאונה קופדו חייה של ניבין אבו אלהווא ז"ל, ילידת 1981 (להלן - המנוחה), ונפצעו שמונה אנשים.

2.       הודאתו של הנאשם ניתנה בגדרו של הסדר טיעון. על-פי ההסדר נמחקו מכתב-האישום המקורי עבירות נוספות שיוחסו לנאשם, והוסכם כי המאשימה תעתור למאסר בפועל לתקופה של שלושים חודשים, למאסר על-תנאי ולפסילת הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנים ארוכות, זאת כאשר הסנגור יהיה חופשי בטיעוניו.

3.       להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד הודאתו והרשעתו של הנאשם. ביום 27.10.06, בסמוך לשעה 18:50, נהג הנאשם ברכב מסוג פורד אקונוליין בכביש מס' 1 מירושלים לכיוון יריחו. באותה שעה מזג האוויר היה גשום, הכביש לא היה מואר בתאורת דרכים ושדה הראיה של הנאשם היה מוגבל. בסמוך לקילומטר ה-88 הגיע הנאשם לקטע כביש המתעקל שמאלה, כאשר בכביש היו שני נתיבי נסיעה, אחד לכל כיוון, וביניהם קו הפרדה רצוף. הוא עקף שני כלי-רכב שנסעו לפניו, ובמהלך העקיפה חצה את קו ההפרדה ונסע במסלול הנסיעה הנגדי. בטרם חזר הנאשם לנתיב נסיעתו, איבד שליטה על הרכב והתנגש עם חזית הרכב בצדה השמאלי של מכונית סובארו שהגיעה מולו. בהמשך להתנגשות זו, וכפועל יוצא ממנה, נפגעה מכונית הסובארו בחלקה האחורי ממכונית אופל שנסעה בעקבותיה. כתוצאה מהתאונה האמורה נגרם מותה של המנוחה, וכן נפצעו שמונה מנוסעי המכוניות המעורבות: כל נוסעי מכונית הסובארו - הורי המנוחה, בעלה ושני ילדיה (תינוקת בת שנה וחצי ופעוט כבן ארבעה חודשים); וכן שלושה מנוסעי מכונית האופל. מיד לאחר התאונה עצר הנאשם את רכבו. ואולם, למרות שידע כי התנגש במכונית הסובארו ופגע בנוסעיה, ועל-אף ששמע את צעקותיהם של הנוסעים, נמלט מהמקום, זאת בלא להושיט עזרה לנוסעי כלי-הרכב שנפגעו, ומבלי שדיווח למשטרה או לכוחות ההצלה על התאונה. 

          אין חולק, כי בהמשך הערב, לאחר כשעתיים-שלוש, הסגיר הנאשם את עצמו למשטרה ומסר גרסה מלאה אודות נסיבות התרחשות התאונה.

4.       הנאשם הנו בן עשרים ושש, נשוי מזה כשנה וחצי ומתגורר בשכונת ג'אבל אל-מוכבר בירושלים. אשתו עקרת בית ונמצאת בחודש החמישי להריונה. לחובתו של הנאשם הרשעה בעבירת גניבה בידי עובד, בעטייה נידון בשנת 2000 למאסר על-תנאי. כן עומדות לחובתו חמש הרשעות תעבורה בגין שבע עבירות, ביניהן: נהיגה ללא זהירות, אי-שמירת מרחק והתנהגות הגורמת נזק - עליהן נתן את הדין בהרשעתו האחרונה ביום 11.11.03, וכן בעבירה של נהיגה במהירות העולה ב-20 קמ"ש על המהירות המותרת. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם, שהנו הבן השביעי מתוך אחד-עשר אחים ואחיות במשפחה, סיים עשר שנות לימוד ונשר מהלימודים על-רקע הישגים נמוכים והצורך לסייע לכלכלת המשפחה. בעבר עסק בעבודות מזדמנות, ומזה כשש שנים הוא עובד בחנות אופניים במערב העיר, לשביעות רצון מעסיקו, אשר אף העיד בפרשת גזר-הדין. בשיחתו עם קצין המבחן נטל הנאשם אחריות מלאה למעשיו, הביע חרטה עליהם וביטא צער על תוצאותיהם. שירות המבחן התרשם, כי לנאשם מערכת ערכים נורמטיבית ותקינה, וכי בעקבות האירוע הטראגי, בו היה אחראי למותה של המנוחה, חווה הוא תחושות קשות של אשם, כאב וכשלון, עד כדי דיכאון. בהתחשב, מחד - בחומרת העבירות והתוצאה הקטלנית של האירוע, ומאידך - בתיפקודו החיובי של הנאשם, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות, בצד צו מבחן טיפולי לתקופה של שנה.

5.       באת-כוחה המלומדת של המאשימה, עו"ד ג' כהן, הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. בהקשר זה ציינה, כי בנהיגתו נטל הנאשם סיכון במודע כלפי המשתמשים בדרך, וכי מדובר בסיכון מוגבר עת יצא לעקיפת שני כלי-רכב, בקטע דרך ששדה הראיה בו היה מוגבל, אגב חציית קו הפרדה לבן. עוד הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם לאחר מעשה, שעה שעזב את זירת התאונה בכביש בינעירוני מבלי להושיט עזרה לנפגעים וללא מסירת דיווח מיידי למשטרה ולכוחות ההצלה. נוכח הסיכון המוגבר האמור שיצר הנאשם בנהיגתו, תוצאותיה הקשות והטראגיות של התאונה והתנהגותו של הנאשם לאחר מעשה, עתרה ב"כ המאשימה, בהתאם להסדר הטיעון, להטלת מאסר בפועל לתקופה של שלושים חודשים, למאסר על-תנאי ולפסילת הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנים ארוכות. היא גורסת, כי עונשים אלו משקפים את עקרונות הענישה שהותוו בפסיקה על-רקע נגע תאונות הדרכים שהיה למכת מדינה, ומאזנים באופן הולם בין חומרת העבירות לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם.

6.       הסנגור המלומד, עו"ד נ' אדלבי, לא התעלם מחומרת העבירות ומתוצאתה הקשה של התאונה. הוא ציין, כי התאונה הביאה חורבן לא רק למשפחתה של המנוחה, אלא אף לנאשם עצמו. כן הדגיש בטיעוניו, כי הנאשם, שהנו אדם נורמטיבי, גרם לתאונה מתוך טעות רגעית, וגרס כי אין להחמיר עמו יתר על המידה בכל הנוגע להימלטות מהזירה, שכן זו נבעה מחששו כי נוסעי המכוניות עלולים לפגוע בו. בהקשר זה ציין, כי הנאשם סבר שכוחות הצלה מוזעקים למקום מדיווח טלפוני של נוסעים אחרים, וכי לאחר כשעתיים-שלוש התעשת וניגש מיוזמתו למשטרה למסור דיווח על התאונה. עוד הוסיף, כי בעקבות האירוע שילמה משפחתו של הנאשם למשפחת המנוחה פיצוי בסכום של כ-40,000 ש"ח. ב"כ הנאשם סובר, כי עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות, כמומלץ על-ידי קצינת המבחן, מאזן בצורה ראויה בין חומרת העבירה ותוצאותיה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, זאת בצד מאסר מותנה ופסילה לשנים ארוכות מלהחזיק רישיון נהיגה.

7.       נגע תאונות הדרכים וגל התאונות הקטלניות, שהפכו לדאבון הלב למכת מדינה, מחייבים הכבדה בענישה. הכבדה זו נדרשת לצורך הרתעה אפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית, ולשם החדרת המודעות לציבור בדבר כללי המותר והאסור בנהיגה בכביש. ענישה קשה ומשמעותית נדרשת כל אימת שהתאונות גובות מחיר דמים, זאת לשם מתן ביטוי ראוי לערך קדושת החיים. ככל שתוצאות התאונה קשות, וככל שהסיכון שגרם לתאונה מוגבר יותר, פוחת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות בשיקולי הענישה. על-רקע זה, במסגרת הצורך במיגור הנגע האמור, נדרשים בתי המשפט להכביד בענישה, ואף להחמיר שבעתיים כשמדובר בעבירות הריגה, וכאשר הנאשם יצר ביודעין סיכון מוגבר שהביא לתאונה הקטלנית (ראו: ע"פ 570/07 בן הרוש נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 7.5.07; ע"פ 1196/07 סאהר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 13.6.07; ע"פ 4749/00 סאלם נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 24.10.01; רע"פ 8242/96 כחלון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 10.10.05).

8.       הנאשם נותן את הדין בגין שתי עבירות חמורות - הריגה והפקרה לאחר פגיעה - שעונשה המרבי של הראשונה הוא עשרים שנה, ושל השנייה - תשע שנים. נסיבות גרימת התאונה חמורות, שכן הנאשם נטל במודע סיכון כי נהיגתו עלולה לגרום לתאונת דרכים ולפגיעות בגוף ובנפש, ומכאן הודאתו והרשעתו בעבירת הריגה.

תאונת הדרכים שגרם לה הנאשם חמורה בראש ובראשונה משום תוצאותיה הטראגיות, עת נקטפו חייה של אם צעירה שהותירה שני פעוטות יתומים, אלמן והורים שכולים. חומרה מופלגת יש לראות בנסיבות התרחשות התאונה, שעה שהנאשם יצר סיכון מוגבר למשתמשים בדרך, בכך שיצא לעקיפת שני כלי-רכב בעקומה בדרך, תוך חציית קו הפרדה רצוף, וזאת ללא שדה ראיה, בשעות הערב ובמזג אוויר גשום. בנהיגה זו, שכמוה כנהיגה בעיניים עצומות, העיד הנאשם על עצמו כי הוא מהמר על תוצאות מעשיו, וקורבנותיו של הימור זה היו נוסעים תמימים שנסעו בנתיב הנגדי. הנאשם הוסיף פשע על פשע כאשר נמלט מזירת התאונה מבלי לנסות לסייע לנפגעים וללא מסירת דיווח מיידי למשטרה או לכוחות ההצלה. עם זאת, כאמור, לאחר מספר שעות הוא התעשת, הבין את הפסול שבדבר והסגיר עצמו למשטרה. עוד יש לזקוף לחובתו את הרשעותיו הקודמות בתחום התעבורה, שצוינו לעיל.

נוכח התעוזה העבריינית המופלגת שהפגין הנאשם בסיכון התעבורתי שיצר, אשר למרבה הצער התממש וגרם לאובדן חיים, מן הראוי להשית עליו מאסר בפועל לתקופה ממושכת ומשמעותית, בצד מאסר על-תנאי ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לשנים ארוכות; וזאת משיקולי גמול והרתעה, ולשם מתן ביטוי הולם לערך של חיי אדם. במסגרת שיקולי הענישה אתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר צוינו בתסקיר שירות המבחן ובטיעוני הסניגור המלומד, וכן בהודאתו של הנאשם ובחרטה שהביע על מעשיו. ואולם, לרקע האינדיבידואלי האמור אין משקל רב אל מול חומרת העבירות, נסיבות ביצוען ותוצאתה הקשה של התאונה. לעניין משך המאסר, הלכה המאשימה כברת דרך ארוכה כלפי הנאשם, שעה שהסכימה לעתור בגדרו של הסדר הטיעון לשלושים חודשי מאסר בפועל. אלמלא עמדה עונשית זו, היה ראוי להשית על הנאשם מאסר לתקופה ממושכת יותר.

9.       על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב בהסדר הטיעון ובמכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשם כדלהלן:

א.       לשלושים חודשי מאסר בפועל.

ב.       לשנת מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת הריגה, עבירת גרימת מוות ברשלנות או עבירה של הפקרה לאחר פגיעה.

ג.       לפסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שתיים-עשרה שנה, בניכוי התקופה שבה היה הנאשם נתון בפסילה מינהלית ובפסילה עד לתום ההליכים.

הנאשם יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 5.12.07 בשעה 08:30 בבית-המעצר של משטרת מחוז ירושלים.

        זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח עותק מגזר-הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, ה בחשון תשס"ח (17 באוקטובר 2007), במעמד ב"כ המאשימה, הסנגור, הנאשם ומתורגמן בית-המשפט לשפה הערבית.